בן מרים ואליעזר. נולד ביום ב' בשבט תשי"ד (6.1.1954) בחיפה. בן בכור להוריו, אח לדוד, מאיר, ענת, סמדר ואלי. אלי נולד כשמשה כבר היה חייל והוא זה שבחר לאחיו התינוק את שמו, על שם אליהו הנביא.

משה גדל בחיפה, סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "כרמלי" בעיר בהצטיינות והמשיך לתיכון עירוני א'. את כיתה י"ב סיים בבית ספר "בית הפקיד" בעיר, שם למד במגמת פקידות וסיים בהצלחה רבה.

נער אהוב על כולם היה, בן ואח נהדר, מתחשב ואהוב. צנוע, חביב על הבריות ומעולם לא הרע לאיש. בעל ביטחון עצמי אך לא מתנשא, רגיש לסובבים אותו, מלא שמחת חיים ואופטימיות. הוא בורך בלב ענק, ידע להקשיב ולעזור והכול בשמחה ובחיוך. תמיד מוקף בחברים שאהבו אותו וידעו שניתן לסמוך עליו בכול.

צעיר חרוץ היה, ובמקביל ללימודיו עבד במגוון עבודות. עבד בחברת "לים" כפקיד ואחר מכן עבד באוניברסיטה בחיפה כמלפף מנועים. הוא אהב מאוד את הוריו ואֶחיו, ובכסף שהרוויח פינק אותם במתנות שונות. בעיקר אהב להעניק מתנות לאימו ולאחיותיו הקטנות.

למשה היה כישרון מוזיקלי. הוא אהב לשיר, נהג לשיר בכל הזדמנות והכינוי שלו היה "הזמיר". כך למשל, כשהיה מגיע הביתה שר במדרגות וכל השכנים יצאו מדירותיהם כדי לשמוע אותו. הוא תמיד שר למשפחתו ולחבריו בחגים ובאירועים משפחתיים, אהב לשיר את שיריו של הזמר בן חיפה מייק בראנט.

פרק חשוב בחייו תפס הספורט לסוגיו. במיוחד אהב לשחק בכדורגל, וגם כשהגיע עייף מהצבא לא ויתר על משחק עם חבריו לשכונה.

משה גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות, כשהיה לחייל קרבי, הוצב ביחידת שריון בדרום הארץ. את תפקידו כנהג ג'יפ של מפקד פלוגת חרמ"ש (חיל רגלים ממוכן משוריין) מילא במסירות ובאחריות. חבריו ומפקדיו אהבוהו בזכות אופיו הטוב, נכונותו לעזור לזולת ויחסו החברותי לכל אדם בפלוגה.

באוקטובר 1973, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, הייתה יחידתו באזור רפידים בסיני. ביום השלישי לקרבות, יום שני 8.10.1973 בשעות הבוקר, הפציצו מטוסי האויב את אזור רפידים ובהפצצה זו נהרג משה.

טוראי משה לוגסי נפל בקרב בסיני במלחמת יום הכיפורים בי"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973). בן עשרים בנפלו. הוא הובא לקבורה זמנית במשמר הנגב, כעבור כשנה הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הוענקה לו דרגת רב-טוראי.

ספד לו מפקד היחידה: "משה נפל במערכה בעת מילוי תפקידו. משה שירת ביחידת שריון, במהלך הקרב דבק בתפקידו, תוך גילוי אומץ והכרה בשליחות שמילא".

המשפחה הנציחה את משה בתרומת אבזרי קודש לבית הכנסת.

משה מונצח בגן הבנים בשכונת נווה יוסף בחיפה, בחדר הנצחה לנופלים בבסיס צאלים וב"יד לשריון" בלטרון.

כתבו בני המשפחה: "למשה היקר. משה היית יקר לנו מכול, אתה בנפילתך צירפת אותנו למשפחת השכול. צחוקך, הד קולך, שמחת החיים שבך מלווה אותנו ומול עינינו ניצבת, ואתה מהשמיים מעל שדות הקטל של סיני בחיוך ובקולך הנעים... אומר... אל תיכנסו לעצבות אני לא נפלתי לחינם... דמי לא נשפך לריק ובמותי לכם ציוותי את החיים.

משה אתה לנו סמל וגיבור, זיכרונך יישמר לנו לעד. משה יהיה זיכרונך ברוך ונשמתך צרורה בצרור החיים. ממשה ועד משה לא היה כמשה.

באהבה – מהמשפחה".